אריך לידה: 23.05.1973
תאריך פטירה: 18.02.1993
סיפור חייו:
ניר היה הבן האמצעי במשפחה. הוא היה ילד סנדוויץ' מאוד חמוד, אמו תמיד אמרה עליו שהוא החלק הטעים בסנדוויץ' -המילוי של הסנדוויץ' .זה היה מאוד אופייני לו כי ניר אהב לאכול. ניר תמיד היה חייכן, אופטימי, סקרן וחיובי בכל היבט. בכיתה ו' החל ניר להיות שחקן כדורסל בהפועל חולון, הוא זכה בהמון תארים. ניר היה קפטן מאוד אחראי והכיר במשפט "אחד בשביל כולם וכולם בשביל אחד". בכיתה ט' החל ללמוד בתיכון ק"ש במגמת כדורסל. כשהלך לצבא בחר להתגייס לחיל השיריון ניר אמר שבחר זאת מפני שהקידום מהיר ולא צריך ללכת ברגל. ניר סיים קורס מט"קים ואף קיבל זימון לקורס קצינים.
בפברואר 1993 בליל חורף גשום וחשוך ,יצא ניר כמפקד טנק, למשימת מארב בדרום לבנון. במעלה ההר, בשביל צר, קרסו שולי המדרון והטנק התהפך אל הדרך שמתחתיו. ניר שעמד בצריח נפגע ונהרג.
בכל שנה נערך משחק כדורסל לזכרו בהשתתפות חבריו ונבחרת בית הספר.
לאחר מותו משפחתו וחבריו ערכו לו ספר שנקרא "מכתבים לניר".
אמו הקדישה לו שיר שאייפן את חיוכו של ניר:
"חיוך נקי וטהור,
חיוך רחב מלא אור,
חיוך של משובה והומור,
חיוך של שאלה וסקרנות,
חיוך של הבנה ונכונות,
חיוך של אהבה ורעות,
חיוך אמיתי של אדם,
חיוכו של ניר
שנדם…"
תאריך לידה : 14.11.1971
תאריך פטירה : 19.10.1994
סיפור חייה:
גלית נולדה בתל אביב כבת אמצעית, בין אחותה הבכורה ענת ואחותה הצעירה ליאת. הוריה מספרים שהייתה ילדה עליזה וצחקנית. היא ניגנה באורגן והמשיכה בלימודי הבלט, תחום בו הצטיינה במיוחד. בתיכון "קריית שרת" בחולון למדה במגמת מחול, זכתה פעמיים בפרסים מטעם ארגון "רוטרי",עבור חיבורים שכתבה, בהם חיבור השלום. בצה"ל שירתה כמש"קית חוי"ה, והצטיינה בתפקידה. למרות עיסוקיה הרבים, שמרה על קשר הדוק עם הבית ועם אחיותיה. לאחר שירותה הצבאי התקבלה ללימודי קולנוע בבית הספר "סם שפיגל". סרטה האחרון "חזיונות" נשלח לפסטיבלים בחו"ל.
גלית נפטרה ב19.10.1994 בשעות הבוקר. גלית הייתה בדרכה לחזרות לקבוצת המחול "ניר בן גל". מחבל בקו 5 פוצץ את עצמו בדיזינגוף פינת פרישמן, ויחד עם 22 קורבנות נוספים, גלית קיפחה את חייה. מאז מותה, בית הספר "סם שפיגל" נוצר את זכרה ומקיים לזכרה ערבי הקרנת סרטי ביכורים של סטודנטים והענקת מלגות.
קישורים:
תכנית מיוחדת של סדרת התחקירים "עובדה" שנערכה לזכרה
תאריך לידה: 5.6.1980
תאריך פטירה: 3.3.2000
סיפורה חייה:
בבית הספר התיכון "קרית שרת" למדה חן במסגרת מגמת המוסיקה של בית הספר והשתתפה במקהלת ביה"ס. במקביל הופיעה בלהקת צעירי בת ים. עם גיוסה לצבא שירתה חן כצפטי"ת בחיל הקשר עד יום מותה. במסגרת שירותה הצבאי השתתפה בקטעי שירה בטקסים שנערכו בבסיס. במקביל לשירותה הצבאי למדה חן פסיכולוגיה ותקשורת באוניברסיטה הפתוחה. חן גילתה עניין בתחומים של הרוחניות ומיסטיקה ולמדה נומרולוגיה, רייקי ופרחי באך.
חן נפצעה קשות בפיצוץ גז בביתה ביום 28.2.2000 בשעה 04:30 לפנות בוקר, ולמרבה הצער מתה מפצעיה מספר ימים לאחר מכן. חן הותירה זוג הורים ושני אחים צעירים ממנה, אחיה שי ואחותה הצעירה מעיין.
תאריך לידה: 3.7.1972
תאריך פטירה: 4.2.1997
סיפור חייו:
עם עלייתו לכתה א' עברה המשפחה להתגורר בחולון. בבגרותו למד בתיכון קריית שרת, שם סיים במגמה עיונית. אחרי התיכון החליט תמיר להמשיך את לימודיו בכתה י"ג בביה"ס הטכני של חיל האוויר במסלול לטכנאים במגמת מכונאות תעופה. בפברואר 92' התגייס לצה"ל והוצב בחיל האוויר התפקיד מכונאי מסוקים. תמיר היה בחור בעל רמה אישית גבוהה, רציני ומסור לתפקידו. ב-4 בפברואר 1997, עת התנגשו שני מסוקי יסעור מעל ליישוב שאר הישוב, 73 לוחמים שעשו דרכם לפעילות מבצעית בלבנון נהרגו, ביניהם רס"ל תמיר גלזר והוא בן 24 במותו.
קישורים:
אתר מיוחד שהוקם לזכרו של תמיר
תאריך לידה: 7.7.1985
תאריך פטירה 01.06.2001
סיפור חייה:
קרן דורפמן עלתה לישראל עם אימה פאינה מטשקנט שבאוזבקיסטאן. קרן שהגיעה ארצה בגיל 9 השתלבה היטב והייתה מאושרת. כיתת המחול בה למדה קרן הייתה כיתה מגובשת מאוד. קרן נרצחה בפיגוע בדולפינריום בתל אביב בליל ה-1 ביוני 2001, איתה נרצחו עוד עשרים איש.
אמה של קרן מספרת עליה: "יבגניה הייתה בת 16 רעננה ומלאת חיים, כזאת שמחזיקה בחשבון שיחות פלאפון מנופח, מנוי ל'ראש אחד' וחלום להפוך לרקדנית בלט מקצועית. היא אהבה את החיים בישראל כל כך, עד שאת כל הכספים שהרוויחה בעבודות מזדמנות בזבזה. לא היו לה כוונות לעזוב לשום מקום אחר. אמרתי לה תחסכי ותסעי לחו"ל לראות עוד מדינות, אבל היא אמרה טוב לי בארץ ועוד לא ראיתי את כולה, אז למה לי לנסוע" . לדברי האם, הבת נהגה לבלות במועדון הדולפי-דיסקו בערבי שבת, על אף החשש הגדול שכינן בה מפני פיגועים.
תאריך לידה: 12.1.1982
תאריך פטירה: 28.4.2000
סיפור חייו:
הוריו של אבי מספרים שלמד במגמת כדורסל ושיחק בקבוצת הפועל תל אביב. לאבי היה חיוך רחב, הוא אהב את תחום המחשבים, שיחק בזמנו הפנוי כדורגל ונהנה מאוד מהקשבה למוזיקה (עבד כדיג'יי) ומטיפוח ה"דייהטסו" הצהובה שלו. אבי ואחותו הצעירה היו מאוד קרובים, היא באה לעודד אותו במשחקי הכדורגל. אבי חלם להיות וטרינר או רופא.
שאיפתו הגדולה ביותר של אבי הייתה לתרום למדינה ולשרת ביחידה הקרבית ביותר.
בהתרגשות רבה אבי יצא לגיבוש הצנחנים ועבר את היום הראשון בהצלחה.
בריצת הבוקר של היום השני אבי התמוטט ונפטר. חבריו עדיין בקשר עם הוריו ולאחר מותו הם ניהלו מספר משחקי כדורסל לזכרו. בשנת 2014 הוקם לכבודו אתר הנצחה ביער צרעה.
תאריך לידה:31.3.1982
תאריך פטירה: 25.8.2001
סיפור חייו:
לבני משפחת גרבלי שלושה ילדים, וצחי היה האמצעי מביניהם. צחי למד בתיכון קריית שרת במגמת ספורט כשחקן כדורסל, היה ילד יפה תואר, גבוה וחסון שתמיד היה חיוך על פניו. צחי, שנקרא בפי חבריו גם צ'אקי, גדל בחולון וסיים את לימודיו בתיכון קריית שרת. חבריו סיפרו כי "היה בחור חייכן שאהב את החיים". צחי רצה לשרת ביחידה הכי קרבית וביקש להתנדב לשרת בגולני, שם שירת אחיו הגדול. אך לבסוף הגיע לגבעתי ואהב מאוד את השירות ביחידה. המקצועיות שהפגין לוותה תדיר בהומור ובשמחת חיים, אשר הביאו לשיפור מצב הרוח והיו חלק בלתי נפרד מהווי היחידה. צחי אהב מאוד בעלי חיים, גדולים כקטנים, וחבריו לפלוגה העריכו כי בסופו של דבר יהיה יו"ר אגודת צער בעלי חיים. חודשים רבים היה ב"קו" עזה, נטל חלק בתקריות ובפעולות לחימה רבות ועמד בכולן בכבוד.
את תקופת שירותו האחרונה עשה במוצב 'מרגנית' בגוש קטיף. ימים אחדים לפני סיום השירות ב'קו', בליל ו' באלול תשס"א (25.8.2001) חדרה חוליית מחבלים למוצב. צחי וחבריו ניהלו קרב ממושך, שבמהלכו נפל צחי ועמו רס"ן גיל עוז וסמ"ר קובי ניר. צחי הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בחולון. השאיר אחריו הורים, אח ואחות. בן תשע-עשרה היה בנופלו. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל.
אמו שושי כתבה שיר לזכרו בשם 'מתנה קיבלתי…':
"מתנה קיבלתי/ אך אותה החזרתי/ מתנה צחה כשלג/ טהורה, תמימה ומתוקה/ מתנה קיבלתי ל-19 שנה/אותה החזרתי בלית ברירה/..אין מרגוע ואין מנוחה/ ואין מנוס מהכאב הנורא/ אשר מטפטף טיפין טיפין/ אל תוך הנשמה הכאובה/ מתנה קבלתי ל-19שנה/ צחה כשלג, טהורה, תמימה ומתוקה/ אותה החזרתי בלית ברירה."
תאריך לידה: 16.2.1982
תאריך פטירה: 17.11.2000
סיפור חייו:
מגיל צעיר אהב תומר את הכדור והיה ספורטאי מלידה, בעל כשרון אדיר לכדורגל. הוא שיחק קט-רגל מגיל שש ב'בית"ר ירושלים', ומגיל תשע כדורגל ב'מכבי תל אביב'. כשחקן נבחרת ישראל השתתף באליפות העולם לנוער בצרפת ובעשרות טורנירים ותחרויות. תומר נסע למחנות אימונים רבים ברחבי הארץ והתאמן גם במכון 'וינגייט'. תומר היה ילד גבוה ויפה, תוסס, בעל שמחת חיים ואנרגיות. הוא אהב לצחוק ותמיד היה מוקף חברים.
ביולי 2000 התגייס תומר לצה"ל ושירת חודשים ספורים בלבד בבסיס הטירונים 'ניצנים'. בנובמבר 2000 מצא תומר את מותו בידי מרצח. בן תשע-עשרה היה במותו. הוא נטמן בבית-העלמין הצבאי בחולון.
תאריך לידה: 29.1.1984
תאריך פטירה: 23.2.2003
סיפור חייו: דורון היה אדם שמח, בעל חוש הומור מפותח, וכשרון לספר בדיחות ולחקות פוליטיקאים. אהבה מיוחדת הייתה לו למוזיקת 'ראפ' ולמוזיקה ים- תיכונית.
בגיל עשר החל דורון לשחק כדורסל בקבוצת 'אליצור חולון'. גולת הכותרת שלו הייתה ביצוע הסטטיסטיקה במשחקי הכדורסל של אליפות בית-הספר. דורון נבחר יחד עם חברו ללמוד וליישם את תוכנת 'עמית סטטיסטיקה' ומאז היוו צוות קבוע במשחקי ליגת-העל של בתי-הספר, התאחדות הספורט לבתי-הספר, אליפויות ארציות בכדורסל, ה'מכביה' ואף במשחק הבינלאומי ישראל- שבדיה. על פעילותו זו, אותה ביצע במסירות רבה, קיבל דורון תעודת הצטיינות משר החינוך. בשנת 2002 סיים את לימודיו בבית-הספר התיכון 'קריית שרת' ובידו תעודת בגרות עם הרחבה בביולוגיה ובתלמוד.
דורון התגייס לצה"ל באוגוסט 2002, ובחר להצטרף לגדוד החירמ"ך (חיל רגלים ממוכן) 'שמשון', שפעל ברצועת עזה. כבר בתחילת הטירונות גילו מפקדיו הערכה רבה כלפיו ובסיום מסע הכומתה, בטקס שנערך בלטרון, קיבל דורון תעודת מצטיין מחלקתי.
ב-23.2.2003, שלושה שבועות לאחר שמלאו לו תשע-עשרה, נפל דורון בפעילות מבצעית סמוך לנווה דקלים, מכדור שירה צלף, מחבל מהחזית העממית בעזה. דורון נטמן בבית-העלמין הצבאי בחולון. הותיר אחריו הורים ואחות.
בבית-הספר התיכון 'קריית שרת', הוקם חדר כושר על שמו, אשר נתרם על-ידי המשפחה. בנוסף, התאחדות הספורט לבתי-הספר החליטה לקיים מדי שנה טקס חלוקת פרס סטטיסטיקאי מצטיין על שם דורון. זאת ועוד משפחתו של דורון אימצה קבוצת כדורסל מליגה ב' – ליגת המבוגרים, והקבוצה נקראת היום 'הפועל דורון משמר השבעה'.
תאריך לידה: 24.11.1989
תאריך פטירה : 15.3.2009
תאריך לידה 10.12.1984
תאריך פטירה 5.9.2004
סיפור חייה: מיכל גדלה והתחנכה בחולון. היא החלה את לימודיה בבית הספר היסודי "אשלים" ואת שנות החטיבה והתיכון עשתה בבית הספר התיכון השש-שנתי "קריית שרת". ילדה מלאת חיים, דעתנית, ובעלת יושר פנימי. משיכתה של מיכל לאמנות ניכרה כבר בילדותה, ומשיכה זו היא שעיצבה את אישיותה המיוחדת והשפיעה על התפתחותה. מיכל אהבה לצייר ואהבה לרקוד, ואהבות אלה אפשרו לה לבטא את עצמה באופן מושלם. בבית הספר למדה במגמת מחול – מחול קלאסי ומודרני, ובמגמת אמנות. כישרונותיה השתלבו זה בזה והניבו יצירות משובבות עין ונפש.
מיכל התגייסה לצה"ל ב-28.4.2003, חדורת מוטיבציה לתרום ולעשות. היא שובצה בחיל החינוך ושירתה כמד"נית (מדריכת נוער) בגדנ"ע. בתפקיד זה שימשה שליחה של צה"ל בקהילה, ועסקה בהכנת בני נוער לשירותם הצבאי. לאחר כחצי שנה יצאה לקורס קצינות, וסיימה אותו בציון גבוה. בתום ההשלמה החיילית של חיל החינוך הוצבה כמ"מ (מפקדת מחלקה) בבסיס גדנ"ע, בצלמון שבצפון הגליל התחתון. סגן-משנה מיכל כהן נפלה בעת מילוי תפקידה ביום י"ט באלול תשס"ד (5.9.2004) והיא בת עשרים. היא הובאה למנוחות בבית העלמין הצבאי בחולון. הותירה הורים ושני אחים
תאריך לידה: 1.9.1982
תאריך פטירה: 5.1.2003
סיפור חייה:
מזי עשתה את לימודיה התיכוניים במסלול עיוני. שאיפתה לשלמות ונחישותה להצליח הם שהדריכו אותה: היא דרשה מעצמה להגיע לרמה הגבוהה ביותר של הצטיינות ועל כן הקדישה שעות רבות ללימודיה. מזי הייתה טיפוס משפחתי במובן הרחב של המלה. הייתה קרובה מאוד להוריה ובת למופת. עבור אחותה ואחיה שימשה כאחות בוגרת ומנוסה: הם שיתפו אותה בכל בעיה או התלבטות והיא תמיד ידעה להקשיב, לעזור, לתת מלה טובה, עצה או עידוד. היא גם שמרה על קשרים חמים עם בני המשפחה המורחבת, אותם אהבה כל כך.
בתחילת אפריל 2001 התגייסה לצה"ל ושירתה בחיל-הקשר. לאחר הטירונות עברה קורס מחשבים, סיימה אותו בהצלחה ושובצה כמפעילת מחשב בבית-הדין הצבאי בקריה בתל-אביב. מזי החליטה להמשיך לשירות קבע, אך ביום שבו החלה את שירות הקבע נגדעו חייה. ביום ג' בשבט תשס"ג (5.1.2003) נהרגה מזי בפיגוע חבלני בתל-אביב והיא בת עשרים. היא המתינה בתחנה המרכזית הישנה בתל-אביב לאוטובוס בקו 96 כדי לשוב לביתה באזור. מחבל מתאבד שהגיע למקום פוצץ את עצמו ומזי נהרגה במקום. זמן קצר לאחר שהתפוצץ המחבל הראשון, פוצץ עצמו מחבל מתאבד שני, לא הרחק משם. 23 בני אדם נהרגו באותו פיגוע ועשרות נפצעו. מזי הובאה למנוחת עולמים בבית-העלמין הצבאי בחולון. הותירה אחריה הורים, אחות ואח.
תאריך לידה: 11.01.1990
תאריך פטירה: 19.04.2011
סיפור חייו:
הוריו של רן מספרים שהיה תינוק שקט ונוח. כשגדל היה קרוב מאוד לאמו ולא היה צורך לרוץ אחריו ולחשוש שיעלם. בכיתה ב' נרשם לחוג כדורסל להפועל חולון ומאז גברה אהבתו לכדורסל. רן נרשם בחטיבה למגמת כדורסל בבית הספר "זלמן ארן", והמשיך עם המגמה בתיכון "קריית שרת". רן שיחק בתפקיד רכז, ומספר שנים כיהן כקפטן הקבוצה במסגרת הליגה של "הפועל חולון".
בצבא, התגייס לחיל מודיעין השדה, וכבר בטירונות הצטיין והתבלט, וכבר לאחר תקופת ההכשרה נשלח לקורס מ"כים. לאחר הקורס מילא תפקיד של מפקד בקו גבול הצפון, מפקדיו רכשו לו הערכה רבה והוא נשלח לתפקיד נוסף בתור סמל מחלקת טירונים בהכשרות בבסיס סיירים. רן קיבל תעודת הצטיינות על תפקודו.
בתאריך 19.04.2011 רן נפטר בנסיבות טרגיות.
תאריך לידה: 9.3.1982
תאריך פטירה : 14.10.2005
תאריך לידה: 23.1.1985
תאריך פטירה: 4.11.2013
סיפור חייו: כפיר גדל והתחנך בחולון בקריית בן גוריון למד בבית ספר היסודי "בן גוריון" והתקדם לבית ספר תיכון "ק"ש" שם למד במגמת הכדורסל.
כפיר היה אהוב מאוד בקרב מוריו וחבריו הטובים מימי בית הספר. מעצם היותו גבוה מאוד (1.92 ס"מ) שיחק כדורסל בקבוצת "הפועל חולון". בין תחביביו השונים אהב לטייל , לישון , לקרוא ,ליהנות מהחיים ולעזור לזולת. בשנת 2003 התגייס כפיר ליחידת דובדבן, הוא התחיל את מסלולו הצבאי בגאווה והנאה גדולה עשה בהצלחה קורס צניחה וקיבל בגאווה כנפי צניחה. לאחר שישה חודשים התגלתה אצל כפיר מחלת הסרטן והוא ונאלץ לעזוב את החלק הצבאי בחייו. כפיר הצליח להחלים מן הסרטן לאחר כשנתיים של ניתוחים וטיפול. לאחר מחלתו עבד ב"חילן טק" כטכנאי מחשבים בצוות המחשבים של החברה. כפיר אהב את עבודתו ושימש כטכנאי אישי של כל אחד ואחד שהכיר במשפחה ומחוץ לה. כפיר וחברו הטוב תומר אהבו מאוד לצנוח והפכו את אהבתם לתחביב ובמשך זמן רב צנחו יחד בארץ ובחו"ל . בשנת 2011 התחתן כפיר עם מעיין, חברת ילדות, ונולדה להם בת מתוקה בשם נועם.
בשנת 2013 מחלת הסרטן תקפה שוב את כפיר באופן אגרסיבי שהוביל, למרבה הצער, למותו.
קישורים:
אתר לזכרו
תאריך לידה: 22.12.1993
תאריך פטירה: 25.7.2014
אמו ואחותו של גל מספרות שגל היה ילד נאה, גבוה, גלוי, חברותי ,פעיל ומתמיד. גל למד בתיכון ק"ש במגמת הכדורסל, למד לנגן בגיטרה דרך האינטרנט, אהב מאוד לטייל, ואף צעד את שביל ישראל עד הכרמל. עוד כשהיה בתיכון חלם גל להגיע לצבא, ולשרת למען המדינה שלו והתאמן שנתיים ב"עמית לכושר". גל היה מעריך נתינה, היה מצחיק, הוא אהב לבלות עם חברים ב"זאפה" בת"א וב"ברוני" בחולון. גל אהב לשמוע מוזיקה לועזית וגם אמנים ישראלים כמו דודו טסה, עידן רייכל ואביתר בנאי. גל רצה לטייל בעולם אחרי הצבא וללמוד באוניברסיטה כי רצה לימודים אקדמאיים אך לא ידע מה הוא רוצה ללמוד. גל היה קרוב מאוד לחברתו אלמוג וניהל איתה קשר הדוק עד לנפילתו. חוויה שהשפיעה על גל הייתה נסיעה למשלחת של דו-קיום לשלום עם עוד חברים לברלין ונוצרו חברויות עם אנשים מדתות שונות.
בצבא, גל שירת כלוחם בחיל ההנדסה. הוא היה חייל מאוד נחוש ולא וותרן, אף שנפצע, הוא לא וויתר ונלחם מול מפקדי היחידה כדי להמשיך ביחידה שלו. הוא סיים מסלול כמו שהבטיח לעצמו אך לא זכה לקבל את סיכת הלוחם שהיה ראוי לה יותר מכל. המשפט הידוע: "רק מי שנשם אבק דרכים , יזכה לשאוף אוויר פסגות" היה שגור בפיו.
גל נפל במהלך שירותו הצבאי בסיירת יהל"ם של הנדסה קרבית בזמן מבצע צוק איתן בקיץ 2014. לאחר מותו הועלה מדרגת סמל לסמל ראשון.
על מנת להקים אנדרטה לזכרו, משפחתו וחבריו ארגנו ערב התרמה בו הופיעו מיטב האמנים הישראליים. בנוסף, צוות מורי ותלמידי "קריית שרת" ארגנו צעדה לזכרו.
סמ"ר אריאל הרוש ז"ל נהרג ב-15 לנובמבר 2017 בעת מילוי תפקידו. אריאל בוגר בית הספר, תלמיד מגמת ביוטכנולוגיה, סיים את לימודיו בשנת הלימודים תשע"ד. אריאל היה עלם יפה תואר, נעים הליכות ותלמיד שהישגיו ראויים לשבח.
אריאל התגייס לתותחנים והיה לוחם, הוא נהרג ימים ספורים לאחר יום הולדתו ה-21.
אריאל הותיר הורים, רחלי ודני, ואחות צעירה, ליאור.
תאריך לידה: 9.3.1982
תאריך פטירה : 14.10.2005
תלמידים שנפטרו בטרם עת
תאריך לידה: 26.6.71
תאריך פטירה: 4.6.94
תאריך לידה: 16.08.1974
תאריך פטירה: 17.05.1999
אמה ואחותה של שרון מספרות שהייתה ילדה גבוהה, נאה, היה לה עור שחום וחלק. שרון הייתה מוצלחת, חכמה, רגישה לסביבה, שאפתנית, אמיצה והשיגה כל מה שרצתה . שאיפתה העיקרית הייתה עשיית שלום, היה לה אכפת מהמדינה ומהמתרחש בה. שרון הייתה טובה בלימודים ובספורט ,והצטיינה ככדורסלנית. מעבר לספורט היא אהבה מאוד מוזיקה, שלדברי אמה ואחותה, בשבילה המוזיקה הייתה הכל. שרון מאוד אהבה ימי-הולדת, ובגיל עשרים חבריה תלו עבורה שלט גדול מבד לכבוד יום הולדתה. בצה"ל, שרון שירתה כקצינה ולאחר שירותה הצבאי עבדה בשירותי הביטחון של אל-על בניו יורק כסלקטורית.
בשנת 1999 שרון מצאה את מותה בנסיבות טרגיות
תאריך לידה: 6.12.1971
תאריך פטירה: 21.7.1998
סיפור חייה:
ורד נקראה על ידי אביה , על שם סבתא שלה .תחביביה היו צילום , גרפיקה , אדריכלות וסרטוט. למדה אדריכלות. ורד הייתה בעלת חוש הומור וביטחון עצמי גבוה , ישרה כסרגל ואהבה מאוד לטייל . כוח הרצון הגדול שלה שהתבטא בהישגיה כמו 5 יח"ל במתמטיקה וביולוגיה, ולאחר הצבא ,כאשר טיילה במזרח במקום גבוה עם כמות אויר פחותה לאחר ניתוח מסובך שעברה. בתקופת הצבא שירתה בבה"ד 1, הדריכה נגמשים וירי ומדריכות חי"ר.
למרבה הצער ורד אובחנה כבעלת גידול בראשה. בשנת 1998 התדרדר מצבה של ורד, הטיפולים בגידול שהיה בראשה התגברו על הגידול אך הגידול הגיע לבטן ולריאות. ההתדרדרות הייתה מהירה וביולי 1998 ורד נפטרה, לא לפני שאחיה הספיק לבוא מבאר שבע ולהיפרד ממנה.
תאריך לידה: 9.3.1982
תאריך פטירה : 14.10.2005
תאריך לידה: 23.6.1983
תאריך פטירה: 19.8.2005
סיפור חייו:
קובי נולד בחולון כבן זקונים. הוריו מספרים שהיה בחור אחראי ומסודר. בתקופת התיכון למד במגמת כימיה ולמד מאהבה רבה למקצוע ולקמפוס "קריית שרת".
בגיל 18 התגייס לצבא, לחיל המודיעין. לאחר השחרור קובי התלבט מאוד, האם לנסוע לטייל או להתחיל ללמוד. הוריו דחפו אותו ללימודים, וקובי רצה להתקבל ללימודים של הנדסה תעשייתית. לפני לימודיו האקדמאיים הספיק לטוס עם חבריו לטיול בתאילנד. בזמן לימודיו באוניברסיטה הוא פגש את חברתו לעתיד, סטודנטית לרפואה. הם ניהלו קשר הדוק במשך שלושה חודשים.
ב- 19 באוגוסט 2005 בשעות הערב חברתו התקשרה אליו, היא אמרה לו שהיא לא מרגישה טוב, וביקשה ממנו לבוא לבקר אותה. כמובן שמבלי לחשוב פעמיים הוא נסע אליה. הם ישבו ביחד, דיברו, הוא ניסה לשפר את מצב רוחה ולגרום לה להרגיש טוב יותר. באותו זמן חברתו ישבה כהרגלה על עדן החלון וככל הנראה מעדה מחלון הקומה השביעית. קובי, שניסה להציל אותה מעד אף הוא. חברתו נפלה אל מותה, ולמרבה הצער מותו של קובי נקבע לאחר מכן בבית החולים.
תאריך לידה: 29.8.1982
תאריך פטירה : 25.10.2006
תאריך לידה: 3.5.1978
תאריך פטירה: 15.5.2006
סיפור חייו:
איתי למד במגמה עיונית בבית הספר. היה בן בכור ואהב מאד את אחיו והיה בן טוב שכיבד את הוריו. הוא היה מזל שור. כמו תכונת המזל, אהב מאד את החיים. אהב את חבריו, אהב לטייל בארץ ובעולם, אהב את הצבא והיה סמ"פ בגבעתי, ואהב לצפות בתוכניות ספורט עם אביו.
איתי היה בנאדם חכם ורגיש, יחד עם זה שהיה ציני ובעל חוש הומור. בגיל 24 גילה שיש לו גידול. הוא חלה בסרטן המעי הגס. הוריו ערכו קמפיין איסוף תרומות על מנת לקנות תרופה ניסיונית חדשה ומאד יקרה, שתפגע בתאים הרעים בלבד. איתי נכנס לקבוצת הביקורת בניסוי – זו המקבלת תרופת דמה ולא את התרופה שיכלה להציל או לפחות להאריך את חייו, ונפטר מהמחלה.
הוא היה חזק ועצמאי, לכן התבייש במחלה שהחלישה אותו. היה ממוקד מטרה, ובזכות זה למד גם בעת המחלה יחסים בינלאומיים במכללה בהרצליה, כי שאף להיות נציג דיפלומטי. לאחר פטירתו הוריו קיבלו את תעודת סיום לימודיו במכללה.
בחייו אהב מאד את אשתו קרן, תמיד אמר לה "תקשיבי, את צריכה להבין שהזמן שלי שאול". הייתה תקופה שגופו הגיב טוב לתרופות, ולכן הם היו אופטימיים והחליטו להינשא. קרן תמיד עודדה אותו ואמרה לו שיהיה בסדר. החוויה המשמחת ביותר בחייו הייתה החתונה שלו.
תאריך לידה: 26.10.92
תאריך פטירה: 1.8.2009
סיפור חייה: אחותה של ליז מספרת "נהגנו לקרוא לה ליזוש, ליז הייתה ילדה יפהפייה עם עיניים ירוקות ושתי גומות, עם חיוך תמידי על הפנים, עם המון שמחת חיים, תמיד נותנת חיבוק ונשיקה. גופך אינו פעיל אבל גורף אהבה, ולא אין מי שיעצור את האהבה: אולי אם היית כאן היינו מרסנים את האהבה, בולמים אותה שלא תחנוק, געגוע לשמוע את קולך, להביט בפנייך ולהריח אותך. מיליון מילים לא יחזירו אותך, הנה אמרתי את כולן, מיליון דמעות לא ישיבו אותך, אבל אנחנו עדיין מזילים אותן, באץ כמלאך, והלכת כמלאך אל מותך, שמך לא חרוט רק על האבן, גם בליבנו אנחנו שומרים לך אהבה ללא גבולות".
ליז הייתה סמלה של נתינה לזולת, ילדה מאוד רגישה אשר אהבה לרשום שירים. לליז היו המון חברים, היא הייתה תלמידה מעולה, לקראת סוף חייה עמדה לשפר בגרויות וכבר החלה בלימוד לקראת תיאוריה ואף קיבלה צו גיוס. ליז הייתה אהובה מאוד על משפחתה ובכלל על כל חבריה.
בשנת 2009 ליז נרצחה על ידי רוצח שפל בבר נוער. בעבר נערכו אירועים לזכרה, אחותה נאמה מול 5000 איש וארכדי דוכין הזמר המפורסם הסכים להופיע באירוע לכבודה.
על הקבר חרוטות המילים של ארכדי דוכין, מילים שמאוד מסמלות את ליז:
"לא דומה לאף אחרת. לאף אחת שעוברת ברחוב, היא משונה וכשהיא מדברת קולה עושה לי משהו קרוב!"
תאריך לידה: 9.3.1987
תאריך פטירה : 29.5.2007
תאריך לידה: 27.10.1992
תאריך פטירה: 27.7.2010
סיפור חייו:
בלה ויינדרוב, המחנכת של אלכס מספרת שהיה בעל חזות חיצונית מרשימה, חייכן ונעים הליכות. אלכס אהב לשחק כדורגל ונהנה משחייה בבריכה. בתיכון התבלט בלימודי ההיסטוריה והאזרחות והיה תלמיד סקרן, דעתן ואהוב על כל המורים. אלכס היה האח הבכור וטיפל בנאמנות ובמסירות באחיו הקטן. היה ביניהם קשר חזק וכל בוקר היה אלכס לוקח את אחיו הקטן לגן. בעתיד, אלכס שאף להשתלב בתפקיד משמעותי בצבא.
בסוף כיתה י"ב לקראת בחינת בגרות בחיבור, אלכס הרגיש כאבים חזקים בגב תוך כדי משחק כדורגל. הוא נלקח לבית החולים תל השומר לבירור רפואי אשר גילה שהינו סובל ממחלה סופנית בשלב מתקדם. הוא עבר טיפולים קשים בבית החולים, אך למרבה הצער בסוף חודש יולי הלך לעולמו. בהלווייתו השתתפו תלמידים רבים, מורים וחברים רבים ליוו אותו בדרכו האחרונה.
תאריך לידה: 4.1.1986
תאריך פטירה: 23.12.2002
סיפור חייו: אלירן היה ספורטאי מצטיין, הוא שיחק טניס תקופה ארוכה במרכז הטניס ביפו, ולאחר מכן עבר לשחק הוקי-רולר והחל בקבוצת נוער במתנ”ס קריית שרת. מהר מאוד הצטיין בספורט זה ובעצת המאמן שלו הצטרף למועדון Rishon Devils. גם שם היה אלירן שחקן בולט ואף שיחק בקבוצת הבוגרים.
ב-23 בדצמבר 2002 התייצב בלשכת הגיוס לצו ראשון, ובדרכו חזרה מתל-השומר נדרס על ידי אוטובוס. תיכון קריית-שרת בשיתוף המשפחה מקיים מדי שנה יום עיון בנושא תאונות הדרכים לזכרו של אלירן. משפחתו של אלירן תרמה עבור בית הספר חדר כיתה מיוחד המוקדש ללימודי תעבורה וזהירות בדרכים.